נצבים
"לכל אחד יש אפשרות לשנות ולהשתנות"!
נאמר בפרשה: "כי תשמע בקול ה' אלוקיך... תשוב אל ה' אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך, כי המצווה הזאת אשר אנכי מצווך היום... לא בשמיים היא... ולא מעבר לים היא... כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו" {ל' י' – ט"ו}
פרשה זו מלמדת אותנו שני יסודות חשובים במצוות התשובה: היסוד הראשון: לעולם אל יסתכל אדם על המציאות ויאמר, אין לי מספיק כוח לעשות תשובה כי זה דבר מאוד קשה או בלתי אפשרי, כיוון שהתורה "מעידה" שזה דבר קל - זה קרוב לאדם - זה בתוכו, רק שיקום ויעשה מעשה! ואם אדם מרגיש אחרת, שידע לו שזה דמיון בלבד. אבל התורה מדגישה היטב, דע לך שמה שאני מתחייבת לך שלשוב בתשובה זה דבר קל - זה בתנאי אחד, "כי תשמע בקול השם... קרוב אליך הדבר", אם אתה מוכן להתחייב ולעשות את מה שהשם רוצה ממך, אני מתחייבת לך שזה יהיה לך הכי קל, ואם אתה לא מרגיש כך, חסר לך ב"כי תשמע בקול השם" - עדיין אתה לא מספיק אמיתי עם עצמך ואינך מוכן לשוב בתשובה באמת, זה יסוד ראשון שמחדשת לנו התורה – כלפי זה "ששב" בתשובה,
יסוד שני שמלמדת אותנו התורה בפסוקים אלו, כלפי זה "שמשיב" בתשובה, וכך אומרת לו התורה: יהודי יקר, אל תמנע עצמך מלהשיב את העם בתשובה – מהנימוק ההגיוני: חבל על הזמן, איך אפשר לשנות את העם אחרי שכבר נקשרו אל העבירות ברמ"ח אבריהם ושס"ה גידיהם, כבר יותר קל להפוך עץ לאבן מלהשיבם בתשובה, מחדשת התורה ליהודי יקר זה, דע לך שזה טעות! "בפיך ובלבבך לעשותו, עם קצת עבודה בפה {בפיך} עם הרבה רגש בלב {בלבבך} אתה מסוגל לשנות את השני {לעשותו}, אתה תתחיל – תעשה את מה שאת מסוגל, ותסמוך על ה' "שמבטיח" שבסוף הכול יהיה בסדר,
מספרים על יהודי אחד שהיה לו מפעל גדול ליצור ממתקים שפרנסו בכבוד, וחי את חייו בשלווה, לימים פנה אליו חברו ואמר לו, אולי תואיל בטובך להגיע פעם אחת! לסמינר בכדי לבחון את היהדות מקרוב? אם אתה לא מוכן ללכת למענך, בבקשה ממך לך למעני, ואכן כך היה, הלך אותו יהודי לסמינר, ובסוף הערב עלה לבמה – לקח את המיקרופון ואמר: דעו לכם שאת כל מה ששמעתי כאן ידעתי תמיד ולא השפעתם עלי כלום, אבל תביאו לי כיפה וציצית, ומיד שאלו אותו, אם כן מה גרם לך להשתנות הערב? וענה אותו יהודי: ילד אחד קטן, וכך סיפר אותו יהודי, ברוך ה' יש לי מפעל גדול לממתקים, ומטבע הדברים אני מסתובב כשבכיסי יש מיני מתיקה בדרך קבע, וכשבאתי לכאן היום, ראיתי ילד קטן מסתובב באולם בחוסר מעש, ומתוך שעמום נגשתי אליו ונתתי לו חטיף, והנה רואות עיני מחזה מעל הטבע, הילד הקטן רץ להוריו, ומראה להוריו את החטיף ושואל אותם אם זה כשר והם אומרים לו - לא, ולוקחים ממנו את החטיף, ובמקום שהילד יתמרמר ויתווכח איתם, הוא נשאר עליז וצוהל והמשיך להשתובב באולם, וזה זעזע אותי, אם ילד קטן, "שהיחס שלו אל ממתק זהה ליחס של מבוגר למכונית מרצדס – בעיניו זה החפץ הכי יקר בעולם", מוכן למסור אותו מחמת שאינו כשר – עד כדי כך יש לתורה כח להשפיע על ילד! סימן שהיא אמיתית ואני רוצה לדבוק בה.
ואת זה מחדשת לנו התורה, אל תתייאש ואל תיבהל מהרעיון להחזיר אדם בתשובה, זה לא ידרוש ממך הרבה, אתה תתחיל - תדרבן את חברך להגיע לסמינר, ואני כבר ידאג לשאר, בסוף תראה שבלי מרצים – מעצמו הוא יאהב את התורה וישוב בתשובה.
וצריך כל אדם לשנן לעצמו היטב, לעולם אל תתייאש בעבודת ה', אין "מציאות" ביצר הרע הוא רק דמיון, וכמו שמספרת לנו הגמרא {סוכה נ"ב ע"א} לעתיד לבא מביאו הקדוש ברוך הוא ליצר הרע ושוחטו בפני הצדיקים ובפני הרשעים. צדיקים נדמה להם כהר גבוה, ורשעים נדמה להם כחוט השערה. הללו בוכין, והללו בוכין. צדיקים בוכין ואומרים: היאך יכולנו לכבוש הר גבוה כזה, ורשעים בוכין ואומרים: היאך לא יכולנו לכבוש את חוט השערה הזה, עד כאן דברי הגמרא, וידועה השאלה, מה באמת היצר הרע – חוט שערה או הר גבוה? והתשובה היא: לעולם יצר הרע הוא כלום – אויר בלבד! אלא שהוא מגיע בכל מיני צורות, ומי שיודע את האמת שהוא רק אויר – כמו שחז"ל מגלים לנו, לא נבהל מכל צורה שתהיה ומצליח להתגבר עליה, ומי שלא יודע את זה – מסתכל על מה שהוא רואה ולא על מה שחז"ל אומרים, נבהל מהמציאות ונופל בידי היצר.
ואת זה רוצה התורה להדגיש לנו בפסוקים הנ"ל, בן מי שרוצה לשוב בתשובה, בן מי שרוצה להשיב בתשובה, יתעלמו מהמציאות "שהם רואים" ויאמינו למציאות "שהתורה רואה", ומובטח לו שיצליח בעזרת השם.