כי תצא
"אל תאמין בעצמך"
נאמר בפרשה: "כי תצא למלחמה... וראית בשביה אשת יפת תואר, וחשקת בה, ולקחת לך לאישה" {ט"ז י"ט}, וברש"י על המקום: לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע. שאם אין הקב"ה מתירה ישאנה באיסור.
פרשת יפת תואר מלמדת אותנו, שמשמים אין מעמידים אדם בניסיון שאינו יכול לעמוד בו, ומשום כך, התירה התורה לישא שבויה, ואפילו אם היא אשת איש גויה, יכול לגיירה "בעל כורחה" ולהתחתן עימה, ולמרות שגיור שלא מרצון לעולם אינו תקף, כאן התורה נתנה לו תוקף, כיוון שירדה תורה לסוף דעתו של אדם, ואמרה: אם לא נתיר לו את השבויה, עלול להיווצר מצב שיתגבר עליו יצרו ויבא לקחתה באיסור.
ויש להבין: הרי מדובר כאן באנשים צדיקים ויראי ה', שכשיצאו למלחמה לא היה להם אפילו עבירות קלות, {וכמו שאמרה התורה: מי האיש הירא ורך הלבב – מעבירות שבידו, ילך וישוב לביתו} ואם כן כיצד שייך לומר עליהם שיתכן שלא יוכלו לעמוד בפיתוי שכזה? כיצד יכול פתאום להיווצר אצל צדיקים כמותם תאווה חזקה - עד כדי כך שצריך להתיר להם לישא גויה אשת איש? מה המתכון שמביא לדרדור ברמה שכזאת?
התורה מגלה לנו את המסלול כיצד מגיעים למצב רדוד שכזה: א. "וראית" ב. "וחשקת" ג. "ולקחת", אין אפוטרופוס לאף אחד, אדם שמגיע למצב של "וראית", מגיע בסוף למצב של "ולקחת לך", ולא משנה אם הוא אדם גדול או לא, כיוון שאין אפוטרופוס לעריות, וכבר אמרו חז"ל: אל תאמין בעצמך עד יום מותך, ואם הם אמרו זאת על כל אדם, אז עלינו לדעת שזה עובדה! וגם האדם הכי גדול אינו חסין מיצר הרע.
וכבר מצאנו בגמרא במסכת קידושין {דף פ"א עמוד א'} מעשה נורא שממחיש לנו למה אפשר להגיע בראיה אחת, ואפילו אם היא נוצרת שלא במתכוון, וכך מספרת הגמרא, יום אחד הגיעו שבויות לנהרדעא, וציווה התנא עמרם חסידא לפדותם ולתת להם להתגורר בינתיים בעליית גג שהייתה בביתו ושם לדאוג לכל צורכיהם, ומבואר שם בגמרא שהעלייה לגג הייתה נעשית באמצעות סולם גדול וכבד, וכשהיה צורך לעלות לגג, היה צריך להביא עשרה אנשים בכדי שיוכלו להזיז את הסולם – עד כדי כך הסולם היה כבד, ופעם אחת בלילה עברה אחת השבויות ליד פתח עלית הגג, ומרוב שהייתה נאה, האיר בשרה כמו קרן אור למטה לכיוון הבית, והבחין בכך עמרם חסידא ופחז עליו יצרו, ולא הצליח להתגבר עליו, ומרוב שהיה להוט אחרי העבירה, הצליח להזיז "לבדו" את הסולם שהיה מונח בצד לכיוון העלייה – פעל במקום עשרה אנשים!!! והחל לתפס, וכשהיה באמצע הסולם, הבין עד כמה הוא כבול ביצרו בלי יכולת לעשות דבר, ומיד זעק בקול גדול, "אש בבית של עמרם! אש בבית של עמרם"! ותלמידיו שהיו בקרבת ביתו, שמעו את רבם שזקוק לעזרה ובאו כשהם נושאים בידיהם כדי מים לכבות את הדלקה, והנה הם רואים את רבם עומד באמצע הסולם שמוביל אל השבויות, נזדעזעו התלמידים ואמרו לרבם, "ביישתנו רבנו", אמר להם עמרם חסידא רבם, "מוטב תתביישו בי בעולם הזה, ולא תתביישו בי בעולם הבא", ואחר כך השביע את יצר הרע שיצא ממנו, ויצא ממנו עמוד אש, ואמר לו רב עמרם, תראה איך אתה עשוי מאש ואני מבשר, ולמרות זאת ניצחתי אותך.
והמתבונן במעשה זה, רואה עד היכן הדברים מגיעים, שהרי מדובר בתנא, {וכלל יש בידנו, "שכל תנא ביכולתו להחיות מתים"}, ומדובר בתנא שנאמר עליו חסידא, {בכל הש"ס יש מספר מועט של אנשים שנאמר עליהם חסידא, והתנא עמרם אחד מהם}, ועם כל גדלותו וצדקותו, כשהתגבר עליו יצרו, הגיע למצב שאינו טבעי והצליח להזיז סולם כבד שצריך עשרה איש להזיזו, וכל זה נגרם על ידי "שראה" את יופייה של אותה שבויה, ולמרות שהוא היה שוגג ולא יזם את הראיה מעצמו, השפיע עליו הראיה מאוד, ואת זה מחדשת לנו התורה בפרשתינו: אם הגעת למצב של "וראית", סופך להגיע גם ל"וחשקת, ולקחת".
והמעשה הנ"ל מלמד אותנו עוד כלל חשוב לחיים, "לעולם ה' לא מביא על האדם ניסיון שאינו יכול לעמוד בו", אלא שלא תמיד האדם עושה את ההשתדלות המכסימלית, ולכן הוא נופל, אך אם הוא יפעל "בכל כוחו" כמו שפעל עמרם חסידא "שהיה מוכן להקריב את עצמו וכבודו ולהתבייש", העיקר להינצל מעבירה, משמיים יעזרו לו שינצל. וזה היסוד השני שלימדה אותנו התורה, בכך שהתירה לקחת שבוית מלחמה, דבר שאדם לא מסוגל לעמוד בו, לא דרשה התורה מהאדם, ואם היא כן דרשה ממנו, סימן שביכולתו לעמוד בזה.
איזה עולם עיוור! אנשים מחפשים פתרונות מתחת לאדמה כשזה נמצא לידם!
כִּי ה' אֱלֹקֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ: (כ"ג ט"ו)
את הפסוק הזה אין אדם שלא מכיר בעל פה! אין כנס חיזוק והתעוררות שהפסוק הזה לא מצוטט בו לפחות פעם אחת
. מה באמת מיוחד בפסוק הזה?
אין אדם שלא זקוק לישועה! לכל אחד יש את החבילה שלו, אחד צריך בנים, השני זקוק לרפואה וכן על זה הדרך, וכולם מחפשים את הפתרון עם הנתונים הבאים: זול, אמין, בלי כאב, בלי מאמץ, מתאים לכל בעיה. ובפסוק הנ"ל בורא עולם נותן לנו דבר כזה: כִּי ה' אֱלֹקֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ. בורא עולם מודיע לנו כאן שאם נשמור על קדושת מחננו ולא נטמא אותו, הוא בכבודו ובעצמו ידאג להצילנו מכל צרה וייתן את אויבנו בידינו מבלי שנ
שמיוחד בפסוק הזהיבנו בידינו, רה ויתן את אויבנו בידינו, ממילא כל פעם כשבאה עלינו צרה, אנו יודעים שזה בגלל שאנקוף אצבע! ואם חס ושלום יבואו עלינו צרות ואסונות, זה מפני שמחננו לא קדוש, דבר שגורם שה' לא יתהלך בקרבנו, ממילא כבר איננו מוגנים ויש אפשרות למשחית להשחית! לכן התרופה שלנו לכל הצרות זה להתחזק בקדושה וצניעות. ואת המסר הזה רוצים הדרשנים והמעוררים להכניס בנו.
ואנו שומעים את הדברים הטמירים והנשגבים האלה, ואנחנו מבינים שאם נתחזק בצניעות בורא עולם מתחייב לשמור עלינו ולהצילנו מצרותינו, אך כיצד אנו מגיבים? פששש, איזה ווארט חזק, איזה ידיעה מעניינת, ושניה אחר כך אנו שוכחים את הפתרון הזה ואנו מחפשים פתרונות של חכמי חלם לבעיותנו.
מעשה שהיה במלך שבנו יחידו חלה במחלה אנושה, והרופא לא נתן לו סיכוי לחיות יותר מכמה שעות, שמע המלך את הגזירה - אך הוא מיאן להשלים עמה, צרר המלך תרמיל על גבו, לקח מגה - פון, ויצא לרחובות והכריז: בני היחיד נמצא במצב אנוש, מי שיצליח לרפאות אותו, אני מבטיחו שכל משאלה שיבקש תמולא על הצד הטוב ביותר. והנה נתקיים בו "יגעת ומצאת תאמין", וברוך ה' נמצא האדם המתאים שהצליח לרפאות את בן המלך ולהציל את חייו.
עברו שנים, ויהי היום, ראו שוטרי המלך אדם שעובר על אחד מחוקי המדינה שהעונש עליו הוא מוות בתלייה. מיד כבלו השוטרים את ידיו של אותו פושע ונתנו אותו בבית המעצר וקבעו לו תאריך למשפט. לאחר שאותו פושע התאקלם בתאו, הוא הוציא מכיסו ספר טלפונים מרופט, והחל לעבור על רשימת עורכי הדין שהוא מכיר, הוא התקשר לראשון והסביר לו במה מדובר וביקש את עזרתו, אך לצערו הרב העורך דין השיבו שהוא לא מוכן להשפיל את עצמו ולייצג אדם שברור לכל שייצא חייב בדין. בלית ברירה עבר מיודעינו הפושע לעורך דין השני שברשימה, אך גם שם הוא קיבל תשובה דומה, וכן על זה הדרך השיבו לו כולם. לפתע מתקשר אליו ידידו ואומר לו: האם אתה זוכר שלפני מספר שנים הצלת את חייו של בן המלך? האם אתה זוכר שהמלך הבטיח שמי שיציל את חיי בנו, הוא ימלא כל משאלה שיבקש? מדוע לא תבקש שיבטלו את המשפט שלך ובכך תרוויח את חייך, ובפרט שאתה רואה שהמצב שלך כבר אבוד ולא נותרה לך ברירה אחרת? השיבו אותו פושע: נו נו, אתה אומר דברים יפים ומתוקים, דברים מאוד מעניינים, אך תגיד לי תאכל'ס, כרגע אני טרוד במשפט שלי, תעשה לי טובה ותפסיק לבלבל לי את הראש ותעזור לי בבקשה למצוא עורך דין טוב, ובעזרת ה' אם אצא זכאי בדיני, אבוא לשמוע ממך את אמרותיך היפות. למרבה הצער, אותו נאשם לא שמע לעצת חברו, ובסופו של דבר הוא הגיע למשפט ללא עורך דין, והוא יצא חייב בדינו.
כל מי ששומע את הסיפור הזה, בז לאותו פושע טיפש שניסה להתמודד עם בעיה ללא הצלחה, בו בזמן שהוא יכל לצאת ממנה בכבוד. אך טרם אנו בזים לו, בואו נשמע את הנמשל של הסיפור: בורא עולם מכריז ואומר: יהודי יקר! דע לך שאני אביך "כל יכול" נמצא כאן לידך, אני סוכך ומגן עליך ומציל אותך מידי אויבך, אבל יש לי בקשה אחת קטנה, וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ! אני מבקש ממך שתתנהג בקדושה ובצניעות, וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר, תמגר ממקומך כל דבר טומאה, כי אני קדוש ואיני יכול להימצא במקום טמא. ואם תחייה כך, תסיר מעליך את כל דאגותיך, אני לוקח את הכל עלי!
בורא עולם מבקש ממנו דבר קטן! שלא עולה כסף! שאין לנו אפשרות להתחמק ממנו כיוון שנשבענו עליו בהר סיני! והוא וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ. ובמקום להשתמש בתרופת הפלא הזו, אנו מחפשים פתרונות של חכמי חלם! אנו רואים שאויבנו קמים עלינו, מה אנו עושים? גדר הפרדה! אנו חוששים שמא הם יחדירו מטען חבלה למקומות הומה אדם, מה אנחנו עושים? מעלים את רמת הכוננות מאחד לשניים! ובסוף למרות כל המאמצים, לא תמיד אנו נוחלים הצלחה ושוב פעם קורה פיגוע ושוב אנו נשברים וכואבים את האבידה, ועוד פעם פיגוע ושוב אנו מארגנים עצרת שבה הדרשן דורש: כִּי ה' אֱלֹקֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר, שוב הוא מזכיר שהפתרון להינצל מכל הבלגן הזה, זה להתחזק בקדושה וצניעות! להתחזק בשמירת העיניים, להתרחק מעיתונים, מרדיו, מ-ס-ר-ט-י-ם, מ-א-נ-ט-ר-נ-ט ומכל שאר מרעין בישין שכבר הוסכמו על ידי "כל" גדולי ישראל כאסורים. ובמקום שנתעמק בדברים ונפנים אותם ונשתנה ובכך נעצור את מרחץ הדמים הגדול שמקיף אותנו, במקום זה אנו מחפשים פתרונות חלופיים!
בואו נעשה חשבון נפש עם עצמנו ונקבל על עצמנו להתחזק בדבר ולהשתנות, ובמקום לבכות אחרי - בואו נתקדש לפני!
מי יכול לסכם את כל התורה בשישה מילים?
לֹא תִרְאֶה אֶת חֲמוֹר אָחִיךָ אוֹ שׁוֹרוֹ נֹפְלִים בַּדֶּרֶךְ וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ: (דברים כ"ב ד').
יום שישי פורס את כנפיו, התכונה רבה, השווקים הומים באנשים הטרודים בהכנות לשבת, והנה בפינת הרחוב צועדת דמות קטנה נושאת חבילה גדולה, ובחבילה שוכנים אחר כבוד עופות \ דגים \ חלות \ ממתקים \ פירות, קנייה שערך יאיר לכבוד שבת המלכה.
בהתחלה הכל המסלול התנהל על מי מנוחות, החבילה נשאה בחיבה אל הבית ללא כל קושי, אלא שלאחר חמש דקות הליכה השקית נקרעה והכל התפזר על הארץ. בצר לו עצר יאיר את רגליו והחל לריב עם המוצרים, לשקית של התותים הוא הוסיף את העוף, ומעל הביצים הוא דחף את הדג, וכך הוא דידה את המשך הדרך לאט ובקושי תוך כדי שהוא נזהר שהשקיות לא יקרעו והמוצרים לא יימעכו. וכמו בסיפורים הכואבים - כך גם בסיפור שלנו. בנוסף לקושי שפקד את יאיר - השמש גם מסרה לו ד"ש והעלתה את קרניה הלוהטות מ30 מעלות ל34 מעלות, ובכך הפעילה את הממטרות הקבועות במצחו והזיעה ניגרה על לחייו השלוקות.
יאיר ראה שהמצב לא מעודד ובבית עוד מחכה לו עבודה, (שהרי כיהודי אדוק שיודע שהעולם הזה לא הפקר ויש דין ויש דיין הוא עוזר לאשתו תמיד - וגם בהכנות לשבת). וכעת ניכרה במוחו השאלה "מה יהיה?" אם את כל כוחותי אסיים בדרך, איך אוכל לעזור לאשתי בבית?
לפתע עוצרת לידו "מכונית מחייכת", הנהג שבתוכה לוחץ מתחת לכיסאו ומכסה הפגז' מתרומם, ומפיו נפלטות המילים "יהודי יקר - בכבוד". יאיר מודה לה' על המלאך הטוב ששלח לו, ומכנס את עצמו בביישנות בירכתי המכונית.
לאחר כמה שניות הוא פונה לנהג ואומר לו תודה רבה בשמו ובשם אשתו. הנהג שואל מה אשתו קשורה לתמונה ויאיר משיב: אם הייתי ממשיך את הדרך ברגל, הייתי מגיע לבית ללא כוחות ועזרתי בבית הייתה נחלשת - ואשתי הייתה סובלת מכך. ובזכות הטרמפ שנתת לי בעזרת ה' אוכל לעזור לה כמו תמיד. ממילא לא רק איתי עשית חסד, אלא גם עימה, ועל כך מגיע לך תודה.
ויאיר והנהג לא יודעים שחוץ ממצוות החסד שנעשתה כאן, הנהג גם קיים את הפסוק לֹא תִרְאֶה אֶת חֲמוֹר אָחִיךָ אוֹ שׁוֹרוֹ נֹפְלִים בַּדֶּרֶךְ וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ: למה?
התורה מצווה את האדם: אם אתה רואה בהמה של יהודי נופלת בדרך מחמת כובד המשא, תעזור לאותו יהודי לפרוק את המשא מעל בהמתו, תקימה ותטעין עמו את המשא מחדש.
וכעת נכנסת האצבע לפסוק: אם התורה מצווה אותך לעזור ליהודי ולהקים את בהמתו הקורסת תחת משאה, ואפילו אם מדובר בבהמה של שונאך (רמב"ן). אם אתה רואה יהודי שבעצמו קרס תחת משאו "וסובל ומתייסר", על אחת כמה וכמה שמצווה וחובה עליך לעזור לו!
אלא שהסוף הטוב שפגש יאיר - לא תמיד מגיע. לפעמים יצר הרע מקהה לאדם את החושים, ומורה לו להמשיך לשקוע "בכורסת הנהיגה" שלו ולהאזין לצלילים קסומים הבוקעים מהדיסק, וזאת בכדי "לחנך" את יאיר השלומיאלי שיידע להבא לא לחזור על השטות הזו ולסמוך על הנס - ולכלכל את צעדיו בתבונה. כיצד? ביום ראשון יקנה את הדג, ובשני את העוף, ובשלישי את החמוצים, כך שביום שישי יישאר לו רק לקנות חלות. ובכדי להרגיע את מצפונו היהודי, הוא מפנה את הדיסק לשיר "כי לא ייטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב", והוא מכוון על יאיר המסכן, שאם מגיע לו משמים עזרה - ה' יזמין לו שליח טוב שיעשה את העבודה במקומו. וכשהוא מגיע בקריאת שניים מקרא ואחד תרגום לפסוק הנ"ל המופיע בראש המאמר, יצר הרע מדגיש לו את המילים: תִרְאֶה אֶת חֲמוֹר אָחִיךָ אוֹ שׁוֹרוֹ נֹפְלִים בַּדֶּרֶךְ וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם.לתדרים האלה פחות או יותר היצר מפנה את האדם, ולפעמים הוא מצליח.
וזה לא דבר חדש! כבר לפני אלפיים שנה בית המקדש נחרב בגלל עניינים של בין אדם לחברו, ויצר הרע לא מאפשר לנו לתקן את הנושא הזה בשלמות, כי הוא יודע שזה היסוד לכל התורה כולה, ואם הוא מנצח בזה הרי שכל השאר זה כסף קטן. וכמו שמספרת הגמרא (שבת לא.) מעשה בנכרי אחד שבא לפני שמאי ואמר לו גיירני ולמדני את כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת. סרב שמאי ללמדו. הלך אותו נכרי להלל ואמר לו גיירני ולמדני את כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת. הסכים הלל, גיירו ואמר לו: "מה ששנוי עליך לא תעשה לחברך", זו כל התורה כולה! השאר זה פירושים למשפט הזה.
וכיוון שיצר הרע יודע את הסוד הזה הוא משתדל להרפות אצלנו את כל מה שקשור לבין אדם לחברו. ולפעמים רואים יהודים שקונים עלייה לתורה בסכומים אסטרונומיים, ומחיר האתרוג שלהם עובר את ההכנסות החודשיות של האדם הממוצע, ולמרות פזרנותם הרבה על עניינים של בין אדם למקום, כשמדובר בעניינים של בין אדם לחברו הם נמצאים מתחת לאפס! הם מדקדקים על כל אגורה כאילו נשמתם תלויה בה, לעצור טרמפ? לא בא בחשבון! מהטלפון שלו אף אחד לא יזכה להוציא שיחה כל עוד לא מדובר בפיקוח נפש. מצוות "הלוואה" לא מופיעה אצלם בתנ"ך. יצר הרע מחק להם את כל מה שקשור לבין אדם לחברו - ומעסיק אותם במצוות שבין אדם למקום - ובכך הוא משתיק את מצפונם רח"ל.
אך אנו לא ניתן ליצר לממש את זממו, אדרבה! נתבונן בפרשה ונראה שיותר מ90% ממנה זה עניינים של בין אדם לחברו ורחמנות באופן כללי, ונתחזק בנושאים הללו ונזכור שזה המפתח לזירוז הגאולה!
ובעזרת ה' כשיגיע יום כיפור ונבקש מה' זיווג הגון \ בנים \ הצלחה בחינוך הילדים \ פרנסה \ שלום בית \ בריאות, ומדת הדין תקריא את הטקסט הקבוע שלה משנים קדמוניות ותאמר לבורא עולם: בתורתך כתוב "במידה שאדם מודד בה מודדים לו", וכמו שבניך לא עזרו אחד לשני ולא שמעו איש את צעקת רעהו - כך אל תשמע את צעקתם ואל תעזור ותטיב להם. בורא עולם ישיב לה: טעית! השנה בני התחזקו מאוד בעניינים של בין אדם לחברו, ואכן אעשה כדברייך, ובמידה שהם מודדים אמדוד להם, ואחון אותם בשנה טובה ואפתח להם את כל השערים יותר מתמיד.